ורבינו שמריה קיבל מרבו רבינו אליעזר בן
רבינו משולם
כי רבינו שרירא גאון אבי רב האי גאון
עשה שני מעשים
התיר לכתחילה לבשל היין ולשתותו עם הגוים
וגם בני פקועות היו לו ולא שחט אחד מהם
אלא המיתם בקופיץ בין קרניהם
והאכילם בחופה
ואין משם ראיה להתירם בלא שחיטה
דשאני התם דבחופה היה מעשה
ודמי למילתא דתמיהא דדכירי אינשי
כההיא דאמר אביי הכל מודים
בקלוט בן פקוע שהוא מותר בלא שחיטה
דמתוך דתמיהא על קליטתו
קול יוצא עליו שהוא בן פקועה ולא אתי
לאחלופי
דהואיל דהיו לו ב"פ הרבה
ובעת החופה שבנ"א מתקבצים
תמהין על אלו וזוכרין שמותר ....
ולא אתו לאחלופי ....
Rabbenu Shemarya documents a tradition heard from his teacher Rabbenu Meshullam, that Rabbenu Sherira Gaon, the father of Rav Hai Gaon was responsible for initiating two important practices:
A] he permitted cooking wine in order to drink it together with gentiles
B] he bred herds of BP which he served at weddings [R' Chaim Kanievsky explains this was in order to promote awareness of their special qualities]
Marit Ayin is not an issue because
A] there were large numbers of BP
B] they were regularly slaughtered and served at public functions.
This publicity provided much more than the Gemara's basic requirement - that a BP with a blemished foot has no Marit Ayin since people will remember it's a BP. The Rama clearly states even a tiny variation is adequate;
[שיש בו שום דבר תמוה - רמ"א]